<h1>ראבי"ה סימן תש"ף</h1>
<h2>דף לב:</h2>
אמר רב יהודה האי מדורתא מלמטה למעלה אסור מלמעלה למטה שרי וכן ביעתא וכן קידרא וכן (מי)פוריא וכן חביתא, ואין בהם משום בנין ואין בהם משום אוהל, כדמפרשינן בירושלמי, אלא כשהוא עושה מלמטה למעלה. ושמעתי שיש מחמירין ואומרים שכשעורכין השלחן בשבת ויום טוב יש להשים השלחן ושוב יש לתת תחתיו הרגלים הנקראים שרגלי"ך בלשון אשכנז. ושמעתי מרבותי דלא שייך תורת אהל אלא כשמשתמשין [תחתיו], וכל הני לתחתיהם עשויים להשתמש, אבל שולחן על גבו עשוי להשתמש. והכי מוכח בפרק רבי אליעזר אומר תולין, דתניא מטה וכסא וטרסקל מותר [לנטותם] לכתחלה, ובסוף פרק כירה גרסינן בי רבי חייא הוה מטה גליתא דהוו מהדרי לה ביומא טבא. ולא כדברי רבותי שפירשו דמטה וכסא נטויין ועומדים כההיא דמטה גליתא, ופוריא [כגון] כשישנים תחתיו. ולא ידענא מנא להו לחלק כיון דקתני סתם פוריא וסתם מטה. ותו הא דאמרינן בריש פרק הישן שאני מטה דלגבה עשויה ואפילו הכי קרי לה התם אוהל עראי הואיל ופעמים מניחים תחתיה מנעלים, וקיימא לן דאסור לעשות אהל עראי בתחלה ביום טוב. ומיהו לגבי שולחן נראין דברי רבותינו, שאינו עשוי כלל אלא לגבו. תנו רבנן אין סומכין את הקדירה בבקעת וכן הדלת ורבי שמעון מתיר.
